עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
נושאים
החיים שלי  (7)
אני  (5)
רגשות  (3)
חיים  (2)
משפחה  (2)
עבודה  (2)
חלומות  (1)
סיפורים  (1)

השלכות השינוי...

25/04/2017 19:52
האמיצה
החיים שלי, אני, רגשות, עבודה
לפני חודש וחצי סיפרתי על השינוי הגדול שעשיתי בחיי.
יציאה מאזור הנוחות... ויתור על הרבה דברים תמורת שינוי בחיי המקצועיים, בתקווה שיובילו לפריחה וצמיחה.

היום, כשאני סוגרת 5 חודשים בתפקיד אני נמצאת בסערת רגשות כל כך עצומה, הרגש הכי גדול ששולט בי הוא חרטה, חרטה עמוקה, הרגשה שעשיתי טעות ענקית שוויתרתי על משהו שהיה בסך הכל טוב (היום שאני מסתכלת אחורה אולי לא היה כל כך רע).

למה אני מרגישה כך?
עם כניסתי לתפקיד, הובהרו לי מספר דברים על ידי מנהל המקום ואני כולי מלאת מוטיבציה ורצון להצליח, אפופת הרצון לשינוי ושמחה על האומץ שתפסתי, נכנסתי ... איך אומרים ב"ראבק". עשיתי כך ועשיתי כך, נכנסתי לפה ונכנסתי לשם, שלחתי מייל לזה ומייל לאחר. בשורה התחתונה, הערתי מתים! אנשים שכבר עובדים במקום נבהלו... הרגישו שהחופש שהיה להם עד עכשיו לעשות מה שהם רוצים כבר לא קיים יותר. יש מי שמסתכל, בודק ויודע. באחד מהאנשים הנוכחות שלי כנראה פגעה במיוחד, האדם הזה הפך אותי לשעיר לעזאזל, מקור כל הצרות והבעיות. 
זה הגיע להתערבות משפטית ומכתבים מעורכי דין, המסמכים לא היו עלי באופן אישי אבל אני הייתי גורם ההתנצחות, הסיבה לכל הבלאגן. 
מפה לשם, הגיעו הגדרות תפקיד חדשות וטייטלים מפוצצים ואיומים שלא לעשות דברים שלא קשורים להגדרת התפקיד שלי.

המוטיבציה התחילה לרדת... נאלצתי לקחת צעד אחורה, לעצור הכל, להפסיק לעשות דברים... היו שאמרו קחי אוויר, תני לשנה להסתיים ושנה הבאה הכל יהיה בסדר אבל זה קשה... חוסר ודאות אופפת כל צעד. האם זה מותר? האם זה אסור? לתכנן אי אפשר כי לא יודעים מה יהיה. בקיצור, חוסר ודאות כרגע ללא מסגרת זמן.

השבר גדל והתעצם לאחר תקרית שהיתה במסגרת פעילות מיוחדת, תקרית שבה העברתי ביקורת על קולגה לעבודה במסגרת ישיבת צוות, הביקורת דלפה החוצה והתגובה שהגיעה היתה כל כך אלימה (מילולית) שאני מתביישת לחזור על המילים האלה. לאחר התגובה האלימה הגיע שיימינג כלפיי בפני כל אדם ואדם שעובד בארגון. המנהל סובל מבעיית גיבוי גדולה, לא נקט באמצעים סדרסטיים, נתן לזה מקום ודיבר על הנושא אבל זה נגמר בזה, ללא התנצלות, עם התנהגות ילדותית של התעלמות וברוגז, ממש מגעיל ועצוב.

נכון, חייתי בבועה במשך 7 שנים ונמנעתי מפוליטיקה פנים אירגונית, הייתי אאוטסיידרית, פחות שייכת אבל שייכת מספיק.
מה שגיליתי ב- 5 חודשים הוא שאנשים רעים, אנשים במקום עבודה הם רעים. רכילות וצביעות הם ההתנהגות השולטת. לדבר אסור ! לא אחד עם השני, לא אחד על השני, אסור לדבר ! אם תדבר או אם תגיד את דעתך אתה תחטוף בצורה כזאת או אחרת.

אתה לומד מכל דבר שאתה עושה, אתה מתבגר בכל תהליך שאתה עובר אבל התהליך הרגשי הוא קשה ומעיק.

האם הייתי צריכה לבלוע את השעמום ותחושת המיצוי ולהשאר במקום הבטוח או לסבול ולהרגיש חרטה במקום החדש ?
לקחת אוויר... אני לוקחת!
לתת צ'אנס... אני אתן!
האם זה שווה את זה? אני לא יודעת !
edya
edya
26/04/2017 23:26
היי,
אם תרשי לי.. אני חייבת להגיב..
אני לומדת עכשיו את כל הנושא של פוליטיקה פנים ארגונית, ניהול ומשאבי אנוש והפוליטיקה בישראל.
נשמעים דברים לא קשורים? הכל קשור. הכל אותה טקטיקה..
בלי כל קשר, חוויתי את זה. חוויתי את תחושת האכזבה ואת היחס השלילי ולמדתי.
למדתי שידע זה מקור כח עצום.
ברגע שאתה נכנס לארגון (תקף לגבי כל תפקיד) ואתה רוצה לעשות שם שינוי, המוטיבציה גבוהה, השאיפות לתפקיד גדולות, קודם כל תכיר את הסביבה טוב טוב. תאסוף את כל המידע שנחוץ לך ואז תוכל להוביל את השינויים בצורה היעילה והכי נקיה שיש..

אני ממש מבינה אותך, החוויה הזאת לא נעימה.. אולי כדאי להוריד קצת פרופיל ולתקן דברים והכי חשוב... לצבור כמה שיותר ידע על איך הדברים זזים בארגון, מי נגד מי, מי הסובבים אותך ומה הבירוקרטיה וההיררכיה האמיתית שיש שם..
אף פעם אל תתחרטי, קשיים מובילים לעליה טובה.

חפרתי. אבל הרגשתי צורך..
סליחה ובהצלחה רבה! :)
האמיצה
27/04/2017 16:20
לא, לא חפרת בכלל. להפך, כל מה שכתבת כל כך נכון.
זה בדיוק מה שאני עושה, פרופיל נמוך, ולמידה, הרבה הרבה למידה.
ו... תודה!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון